סיכום עונת 2002-03 ביורוליג: התעוררות מאוחרת מדי

יום רביעי, 30 באפריל 2003 · מערכת צהבת

איך מסכמים עונה כזאת? מכבי תל אביב סיימה את היורוליג עם מאזן כולל של 11-9, שיחקה את הכדורסל הכי טוב שלה דווקא בשלב הטופ 16, ובכל זאת נשארה בבית כשהעונה האירופית ממשיכה בלעדיה.

העונה הסדירה הייתה מסע של עליות וירידות: 7 ניצחונות מול 7 הפסדים, ומקום חמישי בלבד בבית ב’. כל ניצחון טוב נענה במעידה, והקבוצה לא הצליחה למצוא רצף. במצב כזה, עצם ההעפלה לטופ 16 כבר הייתה הישג.

ושם, כשהגב אל הקיר, ראינו פתאום את הקבוצה שחיכינו לה כל החורף. מאזן 4-2 בבית קשוח, כדורסל חד ומהיר, וניקולה ווייצ’יץ’ שהפך לאחד הסיפורים של העונה כולה ביורוליג. הקרואט סיים עם 17.6 נקודות, 7.1 ריבאונדים ו-1.8 אסיסטים בממוצע, מספרים של כוכב אמיתי. אבל גם 4-2 לא הספיק בסופו של חשבון, ומכבי נשארה מחוץ לשלב הבא. זה הסיכום העצוב של השנה.

מסביב לווייצ’יץ’ בלטו קווינסי לואיס עם 11.2 נקודות בממוצע, מרקוס גורי עם 9.9 נקודות ו-5.7 ריבאונדים של עבודה שחורה, וטל בורשטיין שהמשיך לצמוח עם 8.9 נקודות למשחק. דריק שארפ הוסיף 7.5 והיה כמו תמיד הלב של הקבוצה ברגעים הצמודים.

מה נשאר? תחושה של החמצה, אבל גם בסיס. ווייצ’יץ’ הוכיח שהוא סנטר שאפשר לבנות סביבו, הישראלים הצעירים קיבלו דקות ואחריות, והפער בין מכבי לצמרת האירופית נראה קטן ממה שהטבלה מספרת. אם ההתעוררות של הטופ 16 תגיע בעונה הבאה כבר באוקטובר, יש כאן קבוצה שיכולה ללכת רחוק. בינתיים, הקיץ הזה יעבור בעיקר על שאלות.