סיכום עונת 2017-18 ביורוליג: צעד קדימה, אבל הפליי-אוף נשאר רחוק

יום שישי, 20 באפריל 2018 · מערכת צהבת

13-17 ומקום עשירי. אלה המספרים היבשים של עונת היורוליג, והם מספרים סיפור כפול: מצד אחד שיפור אמיתי לעומת התחתית של אשתקד, מצד שני עוד אפריל אחד שבו הפליי-אוף נצפה מהספה.

הגארדים האמריקאים היו הלב של הקבוצה הזאת. פייר ג’קסון, הקטן והנפיץ, סיים את העונה כקלע המוביל עם 14.5 נקודות ו-4.2 אסיסטים למשחק ב-29 הופעות, והיה הסיבה הכי טובה לפתוח את הטלוויזיה בערבי חמישי. לצדו נוריס קול הוסיף 12.6 נקודות ו-3.8 אסיסטים ב-28 משחקים. מייקל רול תרם 9.1 נקודות של סדר וניקיון, ואלכס טיוס, הפנים המוכרות מהעבר, סיים עם 8.3 נקודות ו-5.0 ריבאונדים כשהוא היחיד שהשלים את כל 30 המשחקים.

המספרים מספרים גם על כדורסל שזרם דרך הגארדים: ג’קסון וקול חילקו יחד 8 אסיסטים למשחק, וכשהם מצאו קצב, ההתקפה נראתה נהדר. כשהם לא מצאו, לא תמיד היה מי שייקח אחריות במקומם.

הבעיה הייתה העקביות. קבוצה שיודעת להיראות מצוין בערב אחד ולהיעלם בערב שאחריו לא מסיימת בשמינייה, וזה בדיוק מה שקרה כאן. 13 ניצחונות זה לא מעט בליגה הזאת, אבל המרחק מהמקומות שמובילים לפליי-אוף נשאר כזה שדרש עונה שלמה ברמה אחרת.

ובכל זאת, יש כאן משהו לבנות עליו. אחרי עונה של 10 ניצחונות בלבד, הקפיצה ל-13 עם חבורה צעירה יחסית וגארדים שכיף לצפות בהם היא התקדמות. השאלה של הקיץ היא איך שומרים על הגרעין הזה ומוסיפים לו את השכבה שתהפוך קבוצה סימפטית לקבוצת פליי-אוף. כי עוד עונה שלמה שמסתיימת במקום העשירי, בלי כדורסל אמיתי באפריל, אף אחד כאן כבר לא מוכן לעכל.