סיכום עונת 2003-04 ביורוליג: אלופות אירופה, ואצלנו בבית!

יום שבת, 15 במאי 2004 · מערכת צהבת

אלופות אירופה. שבועיים אחרי, והמילים האלה עדיין עושות צמרמורת. ולא סתם אליפות: אליפות שנחגגה בבית, ביד אליהו, מול הקהל שלנו, עם גמר שאף אחד באירופה לא ישכח.

נספר את זה מהסוף. בגמר מול סקיפר בולוניה מכבי של פיני גרשון פשוט המריאה: 31-13 כבר ברבע הראשון, 55-30 במחצית, ובסיום 118-74. ארבעים וארבע נקודות הפרש בגמר יורוליג. אנתוני פארקר סיים עם 21 נקודות, טל בורשטיין עם ערב ענק של 17 נקודות, 10 ריבאונדים ו-6 אסיסטים, דיוויד בלו קלע 20 מהספסל ושרונאס יאסיקביצ’וס הוסיף 18.

יומיים קודם זה נראה אחרת לגמרי. חצי הגמר מול צסק”א מוסקבה היה מלחמה אמיתית: פיגור 18-27 אחרי רבע, מחצית של 41-42, ורבע רביעי צמוד שבו הרוסים סירבו ליפול. פארקר היה עצום עם 27 נקודות, יאסיקביצ’וס ניהל עם 18 נקודות ו-6 אסיסטים, מסאו בסטון אסף 10 ריבאונדים, והאולם דחף עד ה-93-85 שבסיום.

והדרך לשם? עונה סדירה של 11-3 ומקום שני בבית ב’, וטופ 16 שהסתיים ב-4-2. לאורך כל השנה הייתה כאן חמישייה שנשמעת כמו חלום: ניקולה ווייצ’יץ’ עם 16.8 נקודות ו-6.9 ריבאונדים בממוצע, פארקר עם 16.0, יאסיקביצ’וס עם 16.0 ו-4.8 אסיסטים, ובסטון עם 12.3 נקודות ו-8.1 ריבאונדים. בורשטיין הוסיף 8.2 ובלו 6.2, וכל אחד מהם ידע לקחת ערב אחד גדול.

עשרים ושניים משחקים, 17 ניצחונות, וגביע אחד שנשאר בתל אביב. פיני גרשון בנה קבוצה שיודעת גם לרוץ וגם לסבול, והקהל ביד אליהו קיבל את הרגע שעליו חלם. יש עונות שנמדדות בטבלה, ויש עונות שנכנסות להיסטוריה. זאת מהסוג השני.